תחומים ונושאי הטיפול

הפרעות פסיכוטיות

"המשוגעים מטילים את עצמם למקומות שבהם המלאכים מפחדים להציב את רגליהם." (אלכסנדר פופ).

שיגעון ושפיות: מהי המציאות ה"אמיתית"?

האם כולנו חווים אותו דבר את אותו הצבע, את אותו המגע? מופעלים באופן זהה על ידי אותם הריחות והצלילים?

אם אני חושב שרודפים אותי, האם זה בהכרח דמיון?

ואם אני חושבת שאני משכמי ומעלה ומיוחדת במינה, האם אני בהכרח לוקה בהערכה עצמית גבוהה מופרזת?

 

קרוב לוודאי, שכולנו "קצת משוגעים".
אז מתי יש צורך- ואפילו הכרח- בטיפול?

ואיך הפסיכותרפיה יכולה לתת לאדם הסובל מהפרעות פסיכוטיות את הכלים, להתמודד עם ההפרעה שלו מבלי לפגוע בחייו האישיים ובקשריו החברתיים?
איך לצלוח את המסע המופלא אל תוככי נפשנו הכמוסים ביותר- וגם בחזרה?

מאניה דיפרסיה

מאניה דיפרסיה מטלטלת באכזריות לא רק את החולה, אלא גם את כל סביבתו. המאניה מכלה את כל הכוחות, שורפת בלהבותיה לא רק את האנרגיה הנפשית של החולה, אלא גם את משאביו החומריים והגופניים, ומותירה אותו עם שוך הסערה מותש, רצוץ ושבור, לעיתים קרובות גם כלכלית. ההבדלים הקיצוניים האלו בין האור המסנוור עד כאב והחשיכה המוחלטת שלאחריו מתעתעים בחולה ובכל מי שנמצא איתו בקשר, מתסכלים ומייצרים תחושת חוסר אונים.
עבור כל אחד מאיתנו קיים נתיב בטוח, כזה שיספק לנו שמחות ועצב בדיוק ברמה שאיתה אנחנו יכולים להתמודד. אני מזמינה אותך למצוא את הנתיב הזה עבורך ועבור יקיריך.

חרדה

פחד בריא, או חרדה משתקת?

מרגע שתינוק יוצא לאוויר העולם, הוא לומד להכיר את הפחד (מפני מה שנתפס כגורם לסבל, מפני איום), ומפתח דרכים להתמודד איתו. אבל, כאשר הפחד מנהל אותנו, מפריע לנו לנהל את חיינו, מחבל במערכות היחסים שלנו, כאשר איננו מצליחים להתמודד איתו-

הרי שהפחד הפך לחרדה.

במהלך הטיפול אעזור לך למצוא מחדש את העוצמה הטמונה בך, את העוז להישיר מבט אל המפלצת,

ולדעת שהשד איננו נורא כל כך.

דיכאון

מצב הרוח שלנו הוא ביטוי של רמת "האנרגיה הנפשית" העומדת לרשותנו כפונקציה של מצבנו הרגשי. הוא מעיד על כוחות הנפש שיש לנו או אין לנו בשביל לחיות – קודם כל בשביל לרצות לחיות, להשתוקק לחיים כשלעצמם, למשהו או למישהו. אבל גם בסופו של דבר בשביל להיות מסוגלים לפעול, להשקיע את הכוח / האנרגיה (נפשית ופיסית) שתעשה את העבודה הנדרשת לשם החיים. ולא זו בלבד, אלא אפילו גם להנות מעצם העבודה הזו.

עצב הוא רגש אשר אנו חווים בתגובה לחוויות שקשורות באובדן. החוסן הנפשי שלנו מאפשר לנו לעבד את העצב ואת החוויה שגרמה לו, למצוא נחמה, לאחות את השברים ולהמשיך לחיות.
בדיכאון, העצב הוא תהום כל כך עמוקה, עד שנדמה לנו שלא נצליח לעולם להתרומם ממנה ולחזור אל בין החיים. אנחנו נמשכים עמוק יותר ויותר אל התהום, מאבדים את "האנרגיה הנפשית" המאפשרת לנו לרצות לחיות, להשתוקק לחיים כשלעצמם, למשהו או למישהו, וגם להיות מסוגלים לפעול ולהנות.
אם נפלת לתהום הזו, ואפילו אם נדמה לך שהכל אבוד ושלעולם לא ימצא בך הכוח למצוא שוב טעם בחיים, אני רוצה להושיט לך יד. החיים ממתינים לך. אני ממתינה לך.