אז איך בעצם אמצא לי טיפול מתאים?

אז נניח שאני הולכת על אישה. אז מטפלת צעירה? צעירה חריפת שכל, בת לדור חדש ורענן, מבינה עניין, כזו שעוד לא הספיקה להישחק, כל מה שלמדה עדיין טרי במוחה. אבל אולי עדיפה מבוגרת? כזו שראתה דבר או שניים בחייה, בעלת ניסיון רב יותר. אז מה חשוב יותר? 

אני גוללת את העכבר. בזה אחר זה עולות ויורדות תמונות של מטפלים, כולם מהוקצעים וחלקים. זו נראית ממש חמודה – יותר מדי חמודה! איזו מין מטפלת היא יכולה להיות? וזו, זו נראית חמורת סבר, רצינית יותר – אז אולי היא לא מספיק רגישה? והנה מצאתי! מצאתי אחת שבדיוק מוצאת חן בעיני. אבל למה היא מוצאת חן בעיני? סתם חוש חש, מין אינטואיציה – אז נלך על האינטואיציה? ומה אם היא משקרת? ואיך בכלל אפשר לסמוך על משהו כל כך לא רציונאלי כמו אינטואיציה? אבל מי אמר שהבחירה צריכה להיות רציונאלית? למה לא ללכת אחרי הלב דווקא?

בידי מי אפקיד את נפשי, את המחשבות הכמוסות, את הרגשות הקשים? 

אני אישה. ומטפל גבר, ששש... אולי זה מסוכן? מי יודע מה הוא יכול לעשות לי בחדר סגור, וכבר היו דברים מעולם... ואולי זה לא נכון דווקא מבחינתי, כי מה אני עלולה להרגיש כלפיו? גם זה כנראה מסוכן, וכדאי להימנע. אז אבחר לי מטפלת אישה! אבל אישה, הרי אישה לאישה צרה! אישה לא תהיה "לטובתי" לעולם. אבל מי בכלל אמר שמטפל צריך להיות "לטובתי"? מה זה בעצם "לטובתי"? אולי "לטובתי", זה ממש לא לטובת הטיפול? ואולי דווקא כן? בעיה...