דיכאון

מצב הרוח שלנו הוא ביטוי של רמת "האנרגיה הנפשית", העומדת לרשותנו, כפונקציה של מצבנו הרגשי. הוא מעיד על כוחות הנפש שיש לנו או אין לנו בשביל לחיות – קודם כל בשביל לרצות לחיות, להשתוקק לחיים כשלעצמם, למשהו או למישהו. אבל גם בסופו של דבר בשביל להיות מסוגלים לפעול, להשקיע את הכוח / האנרגיה (נפשית ופיסית) שתעשה את העבודה הנדרשת לשם החיים. ולא זו בלבד, אלא אפילו גם להנות מעצם העבודה הזו – וודאי שמתוצאותיה (בעיקר כמובן כאשר הן חיוביות מבחינתנו). וכך, אנחנו יותר בטוב, כאשר אנחנו במלוא אוננו. ואנחנו פחות בטוב, או במצב רוח רע, או בדיכאון, כאשר כוחנו פוחת או מדלדל, או כאשר קשיים גוברים עלינו – קורה שמשהו משתבש.

יש שאנחנו משתמשים במילה דיכאון, בשביל לתאר סתם מצב רוח רע, אולי עקב קושי להתמודד עם משהו – דכדוך זמני, שאפשר אפילו להתייחס איליו ב"חיבה" כאל "דיכי" נורמטיבי קטן וחולף. אלא שהמונח דיכאון אינו מכוון בדיוק לתאר מצב רוח רע, אלא, הוא מתייחס למצב רגשי מאד לא נעים ומורכב, שניתן לזהות בו לצד ההיבטים הרגשיים - חוויתיים גם היבטים חשיבתיים, התנהגותיים, תפיסתיים ופיסיולוגיים, ובאופן שמצב רוח ירוד הוא רק אחד ממאפייניו. דיכאון קשה פועל ככוח מרושש אנרגיה / חיוניות, המשתלט לאורך זמן על כל המכלול של היבטים אלה, ועד שאפילו עלול להסתיים במוות (בהתאבדות).


בין שני קצוות הרצף – מצב רוח רע מצד אחד ודיכאון קליני חריף מצד שני – יכולים להופיע מצבים בדרגות שונות של חומרה – דרגות שונות של חולשה, עייפות, כבדות ואיטיות, המביאים לידי יותר או פחות קושי לבצע פעולות, כולל קושי להתרכז ולחשוב, ומכאן לדרגה כזו או אחרת של הימנעות מפעילות (לחילופין – דווקא למתח, אי שקט ורוגזנות), הזנחה עצמית, נסיגה ממגע חברתי ובריחה למיטה. כל אלה הינם אולי ביטויים של אובדן עניין, רצון, תשוקת חיים ויכולת להנאה, ומוסברים על ידי מערכים של מחשבות שליליות, המלוות את המצב הדיכאוני ומציגות תפיסת עולם ותפיסת עצמי שלילית ופסימית – מחשבות ביקורתיות ומאשימות כלפי עצמי, כלפי אחרים וכלפי העולם בכלל, לפעמים מנותקות מהמציאות – ואפילו (במצבים קיצוניים) הפרעות בתפיסה החושית ובתפיסת העצמי והאחרים, כגון למשל חוויה חזותית של הגוף כגויה מעלת ריח רקב (הפרעות פסיכוטיות). וכתוצאה מכל אלה – ירידה בדימוי העצמי, חוסר ביטחון, מצוקה, חרדה, חוסר ישע וייאוש, משאלות מוות ועד לידי מחשבות אובדניות – מערך שלם של מחשבות, רגשות ותפיסות מסביר, מצדיק ומחזק, וחוזר ומייצר את המצב הדיכאוני.

ככל שהדיכאון יותר עמוק, כך גדל הצורך בטיפול – דיכאון קליני חריף מחייב טיפול.

טיפולים תרופתיים מבטלים את הסימפטומים הדיכאוניים ומאפשרים הקלה רבה ומבורכת, אלא שהם לא נוגעים במחשבות המייצרות אותם, שלא לדבר על הכרת השורשים הלא מודעים של מחשבות אלה – מגע והבנה של מקורות הדיכאון מצריך פסיכותרפיה.

אמנם, במצבים הקשים יכול טיפול תרופתי להיות הדבר היחידי שיוציא ממיטתו אדם מרושש אנרגיה ויביא אותו אל חדר הטיפולים – במצבים כאלה אפשר לפיכך לשלב טיפול תרופתי עם פסיכותרפיה. ויחד עם זאת, יש להיזהר במתן טיפול תרופתי במצבים קשים – היציאה מן הדיכאון אל כוחות מחודשים מגבירה את הסיכון האובדני, שלא היה בר מימוש בהעדר כוחות קודם לכן.


29 צפיות